נייר עמדה לעניין ההחרגה של פגיעה קוגניטיבית-נוירופסיכולוגית הנובעת ממוגבלות נפשית בהצעת התקנות
- לפני 19 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: לפני 3 שעות
רקע קצר
בהצעת תקנות שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות נקבע כי אדם יוכר כאדם עם מוגבלות קוגניטיבית-נוירופסיכולוגית רק אם הפגיעה הקוגניטיבית אינה נובעת ממוגבלות נפשית. סייג זה נדון בוועדת העבודה והרווחה בדיונים קודמים, אך טרם הוכרע.
יש למחוק החרגה זו, שכן היא חוסמת מראש את שער הכניסה לחוק בפני אוכלוסייה הזקוקה בפועל לשירותי רווחה, בניגוד לתכלית החוק ולרוחו.
סתירה לעקרון שקבע המחוקק
סעיף 37 לחוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות מבטא עיקרון יסוד: זכאות לשירותי רווחה אינה נשללת מחמת זכאות לשיקום לפי חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה. תכליתו של עיקרון זה היא התאמת המענה למכלול צרכיו של האדם, ולא התאמת האדם למבנה המערכתי של השירותים.
החרגה של פגיעה קוגניטיבית רק בשל ייחוסה למוגבלות נפשית סותרת עיקרון זה, ומעבירה את מרכז הכובד משאלת הצרכים ושאלת המענה לשאלת השיוך המערכתי, וזאת כבר בשלב הגדרת המוגבלות.
מבחן הקשר הסיבתי
ההבחנה בין פגיעה קוגניטיבית הנובעת ממוגבלות נפשית לבין פגיעה שאינה כזו אינה נשענת על בסיס מקצועי ברור ואינה ניתנת ליישום עקבי. פגיעה קוגניטיבית ותפקודית עשויה להתקיים לצד מוגבלות נפשית, להתפתח על רקעה או להיות שזורה בה, באופן שאינו מאפשר הפרדה סיבתית נקייה.
כתוצאה מכך, אנשים עם פגיעה תפקודית דומה עלולים להיות מטופלים באופן שונה לחלוטין, על בסיס ייחוס סיבתי פורמלי שאינו משקף הבדל מהותי בצרכיהם.
כפל שירותים אינו שאלה של שער הכניסה
מקומו של החשש מכפל שירותים שהועלה בדיונים אינו בשלב זה של התקנות. סוגיית כפל השירותים אינה ייחודית למוגבלות נושא הדיון, ואינה שונה מהותית ממקרים אחרים של ריבוי מוגבלויות, שלהם נתן המחוקק מענה עקרוני בסעיף 37.
פרק התקנות הנדון עוסק בשער הכניסה לחוק ובהגדרת המוגבלויות. הסדרת מנגנוני התיאום ומניעת כפל השירותים צריכה להיעשות בשלב קביעת כללי מימוש הזכאות, ולא לחסום מראש את זכאותו של האדם מבלי להידרש לצרכיו ולשירותים המותאמים לו.
היעדר מומחיות אינו נימוק לגיטימי
בדיונים נטענה גם טענה שלפיה מערכת הרווחה אינה מצוידת בכלים להתמודד עם מתמודדי נפש. טענה זו אינה יכולה להצדיק הדרה או צמצום זכויות. מערכת הרווחה מחויבת להכיר אוכלוסייה זו ולתת לה מענה גם בהקשרים רבים שאינם נוגעים לחוק זה, ואם קיימים פערי ידע, מדובר בכשל מערכתי המחייב התמקצעות, לא בהצדקה להדרה.
יתר על כן, שיח זה מחלחל לשטח ובחלק מהמקרים משמש להצדקת הדרת מתמודדי נפש גם משירותי רווחה כלליים, שאין חולק על זכאותם להם.
הצפת המערכת אינה טענה מבוססת
הטענה שלפיה הכללת מתמודדי נפש תוביל להצפת מערכת הרווחה לא גובתה בנתונים. יתרה מכך, אם ההנחה היא שאנשים יעדיפו לממש זכאות דווקא דרך מערכת הרווחה, יש בכך כדי להעיד על פערים במענים בין מערכי השירותים. פערים אלו מחייבים בחינה וטיפול, ולא חסימת זכויות.
סיכום
החרגת פגיעה קוגניטיבית-נוירופסיכולוגית הנובעת ממוגבלות נפשית פוגעת בליבת תכליתו של החוק, יוצרת הדרה שרירותית, ומונעת בחינה עניינית של צרכים ומענים. החששות שהועלו אינם מצדיקים חסימת זכאות בשער הכניסה לחוק.
לפיכך, אנו קוראים לוועדת העבודה והרווחה למחוק מהתקנות את ההחרגה האמורה, ולאפשר את המשך הדיון בסוגיות היישומיות, מימוש הזכאות, תיאום בין המערכות ומניעת כפל שירותים, במסגרת הפרקים הייעודיים לכך, הכל בהתאם לרוח החוק ולתכליתו.
תגובות