נייר עמדה בנושא תעסוקה מוגנת סופי

16.12.2021 (בהמשך לפגישה)

להלן מספר נקודות שחשוב כי יילקחו בחשבון במהלך גיבוש החלטות הנוגעות לביצועה של רפורמה בכל הנוגע למפעלים המוגנים ולשינוי המבנה של המפעלים המוגנים.

ככלל, אנו מודעים לכך שהמגמה כיום היא לשנות את המבנה ותוכניות התעסוקה, כחלק מתפיסה של השתלבות מלאה בקהילה והכשרת משתקמים בשאיפה לתעסוקה בשוק החופשי. חשוב עם זאת להכיר בכך שיש משתקמים שעבורם עבודה רוטינית ורפטטיבית מתאימה יותר, ואחרים שישמחו לתעסוקה מגוונת אך זקוקים למסגרת המוגנת בשל קשיים ולחצים בעת מגע עם החברה הכללית, התחרותיות והתובענות שיש בשוק החופשי.

על כן, חשוב שמסלול תעסוקתי זה לא יוזנח ויובן כי נדרש שדרוג של ממש, כמפורט להלן:

1. מסלולי תעסוקה במפעלים מוגנים

שמענו בעניין על התוכנית המתגבשת ליצירת שני מסלולים: האחד קצר מועד, בדגש על שיקום והכשרה לקראת יציאה לשוק החופשי, והשני למי שמסיבות שונות ימשיך במפעל המוגן כמקום תעסוקה לאורך זמן.

אנו מדגישים כי נדרשת זהירות רבה מחשש שמי שתעסוקתם תתקבע במפעל המוגן תיעשה ללא די השקעה בשיקומם. יש לזכור כי בתחום בריאות הנפש לעיתים חל שיפור ואף מהפך לאחר שנים רבות, ולכן חייבת להיות הערכה תכופה ואפשרות לעבור ממסלול למסלול.

2. גיוון תעסוקתי והתאמה אישית

בשנים האחרונות נוספו "סיפור חוזר", "דנדשה" וגלריות – מגמה מבורכת, אך נדרשת הרחבה נוספת ויצירתית במגוון, כך שתתאפשר התאמה לתחומי עניין וכישורי המתמודד. אין מספיק גיוון תעסוקתי בין מפעלים ובתוך המפעלים.

3. גמישות ביורוקרטית ומעבר בין מסגרות

הנוקשות הביורוקרטית חוסמת אפשרות של "תפירת חליפה אישית". צריכה מקבילה של שני שירותים בסיווג זהה (בענייננו – מפעל מוגן) מגבילה את האפשרויות להתנסות, מעבר בין מסגרות והסתגלות, גם כאשר זהו פתרון מיטבי בשים לב ליעדי התוכנית השיקומית ולאתגרים עמם מתמודדים המשתקמים.

4. שעות עבודה גמישות

יש צורך בכינון שעות עבודה גמישות, כפי שיש כיום גם בשוק החופשי. לדוגמה, נטילת תרופות מקשה לעיתים להשכים קום.

5. הערכות תקופתיות וליווי שיקומי מותאם

לא נעשית עבודה שיקומית מותאמת אישית, וכתוצאה חלק מהמשתקמים נשארים במפעלים מוגנים לאורך שנים, למרות שיכלו להתקדם. מצב זה היה שונה אילו היה תהליך מסודר של הערכות תקופתיות מעמיקות שיאפשרו אבחון והכרת היכולות של המשתקם ופיתוחן.

6. הכשרת מדריכים ואיכות ההדרכה

יש לציין כי כיום מאוישים המפעלים במדריכים שלחלקם הגדול אין הכשרות מתאימות. בהקשר זה, העדר מקצועיות, השקעה ראויה בהדרכה ותגמול נמוך באים לידי ביטוי בתחלופה תכופה, על כל ההשלכות הקשות על תהליך השיקום.

7. תגמול, תנאי העסקה והמודל הכלכלי

אנו מוטרדים בשאלה כיצד נעשה החישוב של רווחי המפעל בכדי להבטיח דמי שיקום נאותים. בשורה התחתונה, הגמול הממוצע עלוב ומחפיר. מציאות זאת זכתה לביקורת נוקבת בדו"ח מבקר המדינה, וטענה זו מתכתבת עם פסיקת בית המשפט שהכירה בקיומם של יחסי עובד–מעביד במפעל מוגן.

"בביקורת נמצא כי היזמים מחלקים את האחוזים מרווחי מפעליהם בין המשתקמים העובדים בהם על פי שיקול דעתם. במקרים מסוימים התגמול לשעת עבודה של משתקם עשוי להסתכם בשקלים ספורים ואף שקל, שניים או שלושה שקלים לשעה. תגמול נמוך כזה עלול לפגוע בתהליך השיקומי, בדחף המשתקם להתמיד בעבודה ולהתקדם במפעל המוגן, ובהמשך דרכו המקצועית, אך יותר מכך מדובר בתגמול שאינו מכבד את המשתקם."

המחלקה לשיקום נכי נפש לא קבעה את התגמול המזערי שישמור על ההנעה (מוטיבציה) של המשתקמים לקדם את כישורי עבודתם וכדי לנהוג בהם בכבוד.

יש צורך להבטיח למשתקמים, בכלל וביתר שאת למי שמועסקים בתעסוקה מוגנת לאורך זמן, תגמול כספי כזה שיעודד אותם לצאת לעבודה, וכן תנאים סוציאליים מינימליים כגון ימי מחלה, חופשות ופנסיה. התנאים כיום, של שכר של שקלים בודדים וללא כל זכויות סוציאליות, מהווים לא רק פגיעה בכבוד האדם ובעקרון השוויון אלא גם תמריץ שלילי לצאת לתעסוקה, דווקא עבור מי שזקוקים יותר מכל לעידוד וחיזוק בהליך השיקום עצמו.

זאת ועוד, לא ניתן לגשר על הפער שבין הרטוריקה על פיה חלק הארי של המשתקמים יכול, בהכשרה מתאימה, למצוא את דרכו לשוק החופשי, לבין ההפרש התהומי שבין שכר המינימום לבין הגמול המשתלם למשתקמים. לכך משנה תוקף בשים לב למשקל היחסי הגדול של רכיב העבודה במפעל המוגן, אל מול פעילות שיקומית המתבצעת, הלכה למעשה, בהיקף מוגבל.

יש צורך בהגדרתם של תנאי העסקה מינימליים למשתקמים וקביעתן של אמות מידה ברורות שימנעו את קיפוחם. לא יעלה על הדעת שהמפעל המוגן יהא המקום בו נמנע ממשתקמים למצות את כושר השתכרותם.

נראה שהמודל הכלכלי שבבסיס המפעלים המוגנים תורם באופן ישיר לקיפוחם של המשתקמים. מחד, להבנתנו, ספק השירות זכאי לתשלום על פי תעריף קבוע למשתקם, ומאידך אדיש לרווחי הפעילות העסקית (המחולקים בין המשתקמים וקובעים את גובה הגמול המשולם להם). מצב דברים זה מהווה תמריץ לספק השירות להגדלה מרבית של מספר המשתקמים, גם ללא גידול מתאים של היקף הפעילות העסקית ותוך פגיעה ברווחיותה, המתבטאת באופן ישיר בגובה הגמול לו זכאים המשתקמים.

רק לאחרונה פורסמו בתקשורת נתונים הנוגעים לפעילותו של אחד מספקי השירות הגדולים. על פי האמור שם, למעלה מ-80% מהכנסות הספק מקורן במשרד הבריאות (ולא מפעילות עסקית של המפעל המוגן), וגידול זה שימש צידוק לזינוק בשכר מנהליה (2.5 מיליון ש"ח בשנה לחמשת הבכירים), וזאת בעת שהגמול למשתקמים נותר בסכום של בין 5 ל-12 ש"ח לשעה, ללא כל תנאים סוציאליים.

8. שילוב המשפחה בתהליך השיקומי

במסגרות תעסוקה שונות טרם הופנמו מושגים של רצף טיפולי וראיית המשפחה כחלק מהמשולש הטיפולי. לא מתקיים שיח עם המשפחה ושיתופה, עד כדי הדרה, על אף ההבנה שהמשפחה יכולה לתרום לקידומו של המשתקם. יש להטמיע זאת וליצור סטנדרטים ודרכי עבודה שיתנו לכך ביטוי מעשי.

9. עומס במסגרות מסוימות

עדויות של משפחות מצביעות על כך שקיימת הצפה של משתקמים במסגרות מסוימות, בעיקר "סיפור חוזר", שהוא דוגמה למפעל מוגן אטרקטיבי ולכן כולם רוצים בו. התוצאה היא העדר תעסוקה משמעותית והשקעה בכל מתמודד. יש למצוא פתרונות לכך.

10. הנגשת תעסוקה בפריפריה

יש להרחיב את מגוון האפשרויות בפריפריה והנגשת תעסוקה בכל רחבי הארץ, בכלל זה הסעה ממקומות קטנים בהם לא קיימות מסגרות תעסוקה אל מקום מרכזי אותו ניתן להרחיב ולפתח, ובנסיבות נוספות בהן התחבורה הציבורית אינה יכולה להוות מענה יעיל, בין בשל מגבלות זמינות ובין בשל קשיי ניידות של המשתקם.

11. הנגשת מידע על אפשרויות תעסוקה

כמו בתחומים אחרים בשיקום, אין מספיק הנגשת מידע זמין ועדכני על אפשרויות התעסוקה, כך שהמתמודד ומשפחתו יוכלו לבחור במסגרת המועדפת.

לבסוף, יתכן שנדרש גם שינוי סמנטי שמשקף שינוי מהותי: לא עוד "מפעל מוגן" – בעיקר הרכבת חלקים, אריזה ומשימות מונוטוניות בסיסיות – אלא "תעסוקה מוגנת", שייחודה בכך שהיא מתנהלת במסגרת מוגנת אך מאפשרת מגוון רחב של תעסוקות.