המצוקה הכלכלית בהוסטלים לבריאות הנפש

כ' אדר א', תשפ"ב

21 בפברואר 2022

המצוקה הכלכלית בהוסטלים לבריאות הנפש

דיון בועדת הבריאות – (23.2.22)

ההוסטל - שירות משירותי השיקום בדיור

מגורים בהוסטל הם שירות משירותי הדיור בשיקום הכלולים בסל השירותים לו זכאים מתמודדי הנפש מכוח חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס–2000 ("חוק השיקום"). תכליתו של החוק להבטיח למשתקמים תפקוד עצמאי ואוטונומיה מירביים אפשריים, תוך שילוב בחיי הקהילה. השיקום הוא שירות משירותי בריאות הנפש המסייע לתהליך ההחלמה של מתמודדי הנפש והזכויות המוקנות להם על פי חוק השיקום נגזרות מזכותם לכבוד, זכותם לבריאות וזכותם לשוויון זכויות כאנשים עם מוגבלות.

מיום כינונם של ההוסטלים, ובהתאמה לחוק, נבנה השירות הניתן בהם באופן שונה ומובחן ממגורים במוסד. ההוסטל מספק לדייריו מקום מגורים ושירותי תמיכה וליווי הנדרשים להם, לרבות בתפקודי חיים. סדר היום של המשתקמים ואורחות חייהם הם פרי בחירתם, והציר של תוכנית השיקום האישית של כל אחד מהם. בהתאמה לכל אלה נקבע מודל ההפעלה הכלכלי של ההוסטל, הרואה במשתקמים דיירים המתגוררים במקום כשוכרים משותפים, והמנהלים קופה משותפת לצורך הוצאות מחייתם, אם וככל שאלה אינם ניתנים להפרדה בין הדיירים.

דרך אספקתם של שירותי הוסטל – אחריות המדינה, מיקור חוץ והקופה המשותפת

בהתאם לחוק השיקום זכאים המשתקמים לסיוע בהפניה ובמימון של שירותי ליווי, הכשרה והשגחה במסגרת מגורים עצמאית ומוגנת של סוגי הדיור השונים שבסל השירותים, לרבות ההוסטלים. המדינה אחראית למתן השירותים כאמור ועושה כן במיקור חוץ. ספקי השירות זכאים לתשלום מהמדינה על פי תעריף יומי למשתקם, האמור לשקלל את כל אלה.

בהתאם לנוהל הוסטל מימים ימימה נאסר על ספקי השירותים לגבות מדיירי ההוסטל שכר דירה בסכום העולה על 5% מסכום זכאותם כלפי משרד השיכון להשתתפות בשכר דירה (העומד כיום על סך של 770 ₪ לחודש בישוב גדול וסך של 540 ₪ בישוב קטן). הזכאות כאמור כלפי משרד השיכון מועברת על ידי הדייר לספק שירותי ההוסטל.

הוצאות המחיה של דיירי ההוסטל אינם באחריותם של משרד הבריאות או ספק שירותי ההוסטל מטעמו. מרבית דיירי ההוסטל מתקיימים הלכה למעשה מקצבת נכות כללית, שנועדה להבטיח לאנשים עם מוגבלות עם פגיעה חמורה בכושר השתכרותם את הוצאות הקיום. מאחר והדיירים חיים בהוסטל בשיתוף, הם מקיימים, בהתאם להוראות נוהל הוסטל, קופת נאמנות משותפת, למימון חשבונות הצריכה השונים (ארנונה, חשמל, גז, מים וכו') וחומרי ניקוי, וכן למימון הוצאות מזון, אם וככל שהם בחרו בהכנת מזון או רכישתם של מוצרי מזון בצוותא עם דיירים נוספים. סכום הגביה המירבי לקופה המשותפת נקבע בהחלטת ועדת התעריפים מינואר 2013 והועמד על סך של 1200 ₪. יתרת סכום הקצבה משמשת את דיירי ההוסטל למימון כל הוצאות הקיום (תרופות ושירותי בריאות, ביגוד, נסיעות, תקשורת, היגיינה וקוסמטיקה, פנאי, סיגריות הנצרכות על ידי חלק גדול מאד מאוכלוסיית המתמודדים וכיוצא באלה).

מחדלה של המדינה למימון שירותי ההוסטל כפי המתחייב מהוראות חוק השיקום וההסכמים עם ספקי השירותים

סכום התעריף היומי המשולם לספקי השירותים בהוסטל נקבע לאחרונה בהחלטה של ועדת התעריפים מינואר 2013, בה נערך תמחור של רכיבי השירות. מאז התעריף לא עודכן.

ספקי השירותים נאלצו לנקוט בפעולות שונות, לרבות הליכי משפט לצורך גביית התמורה לה הם זכאים, ולשאת בהפסדים מתמשכים עד להכרעה לטובתם. הליכי משפט כאמור תלויים ועומדים גם כיום.

חרף עליה של עשרות אחוזים בשכר הדירה, סכום ההשתתפות של משרד השיכון לו זכאים הדיירים נותר קבוע. משרד הבריאות:

• אסר, בדין, על גבייתו של שכר דירה נוסף מהמשתקמים המתקיימים מקצבת נכות שאינה מאפשרת את מימונו,

• התעלם מהעדרו של מקור למימון ההפרש שבין שכר הדירה הריאלי לבין השתתפות משרד השיכון (בו נשאו ספקי השירות, ללא שיפוי),

• התכחש לחובת המדינה, הקבועה בחוק השיקום, לסייע לדיירים במימון שכר הדירה (בין על דרך עדכון סכום ההשתתפות של משרד השיכון ובין על דרך מתן הסיוע הנדרש על ידי משרד הבריאות, והעברתה של אותה זכאות לספקי השירות בהוסטל, בהשלמה לסכום ההשתתפות של משרד השיכון).

גם הוצאות המחיה האמירו. קצבת הנכות הכללית לא עודכנה אף היא לאורך שנים (עד לתיקון 200 לחוק הביטוח הלאומי) ולא אפשרה קיום בכבוד. בהתאמה התהווה קושי לממן את החשבונות המשותפים והוצאות המזון. דיירי ההוסטל סובלים מהגבלות חמורות על שימוש בחשמל והמזון המסופק להם דל. התקרה של הסכום המירבי שדייר יידרש להפריש לקופה המשותפת לצורך מימונם של אלה נקבעה לאחרונה בשנת 2012, וטרם עודכן חרף המלצתה של המועצה הארצית לשיקום ובקשת קואליציית ארגוני בריאות הנפש להגדלתו בסכום של 155 ₪ ברכיבי מזון וחשבונות.

המצוקה הכלכלית בהוסטלים

ספקי השירות אינם יכולים למלא את התחייבויותיהם למתן שירותי ההוסטל בשל הפער הבלתי נסבל שבין עלות השירותים לבין התמורה הכוללת לה הם זכאים, ופערים של חודשים ושנים עד לעדכונם של רכיבי התעריף הרלוונטיים ותשלומם לספקי השירותים.

שירותי ההוסטל, שהינם בעיקרם מתן שירותי תמיכה וליווי, באמצעות צוות מקצועי ומדריכים, לוקים בחסר. מצבת כוח האדם של ספקי השירותים מאופיינת בתחלופה מתמדת, ובקושי של ממש לאייש את המשרות הנדרשות ולהעניק למשתקמים את הליווי הנדרש להם (בין השאר על רקע המחדל ליישם באופן מלא את צו ההרחבה שחל על עובדים סוציאליים שאינם עובדי מדינה על העובדים הסוציאליים במערך השיקום, והמחדל לעדכן את רכיב המדריכים בתעריף חרף קיצור שבוע העבודה במשק).

ספקי השירות מחוייבים בהמצאתה של קורת גג לדיירי ההוסטל ואינם משופים על הפער העמוק שבין סכום ההשתתפות של משרד השיכון לבין מחירי השכירות בפועל. התוצאה המיידית של מצב דברים זה הינו מגורים הסוטים באופן מהותי מסטנדרט המגורים לו זכאים המשתקמים, ולו בהתאם להוראות הנוהלים הקיימים.

דיירי ההוסטלים סבלו ממצוקה כלכלית קשה גם בכל הנוגע להוצאות הקיום האחרות. הקלה בהיבט זה באה לעולם עם עדכונה של סכום קצבת הנכות הכללית, אך המשרד נמנע מעדכונו של הסכום המירבי הניתן להעברה לקופה המשותפת, והדבר לא תורגם לצריכת חשמל ושיפור איכות המזון בהוסטל (שמימונם במקורות הדיירים).

המצוקה הכלכלית וטעמיה מונעים את פיתוחו וניהולו התקין של השירות בהוסטלים ופוגעים קשות בזכויות הדיירים לדיור וקיום מכבדים. עמדת המדינה עצמה בדבר הצורך להעביר את ההוסטלים ממבנים מוסדיים למגורים בדירות בקהילה (המודל של קהילה תומכת), זכותם של הדיירים לפרטיות ומגורים בחדר לאדם בודד, אינה יוצאת אל הפועל. המשרד פרסם שלושה מכרזים עוקבים שנועדו להגשים את אלה ולהסדיר בהליכי מכרז את שירותי השיקום בדיור, שהינם השירות השיקומי העיקרי בסל שירותי השיקום. כל הניסיונות כאמור כשלו, לאחר נקיטתם של הליכי משפט לביטול המכרזים, שעילתם בתמחור חסר ובמחדלה של המדינה לקיים את התחייבותה על פי חוק לסייע למשתקמים במימון שכר הדירה.

רק לאחרונה ניתנה פסיקת בג"צ בדבר חובתה של המדינה לסייע בשכר הדירה ולממנו:

"מקובלת עלינו עמדת העותרות ועמותת 'עוצמה' לפיה סעיף ב(2) לתוספת לחוק השיקום מטיל על משרד הבריאות חובה לסייע במימון שכר דירה לנכי נפש הזכאים לכך. כן מקובלת עלינו טענתן כי חובה זו אינה מותנית בקיומו של מקור תקציבי ... וכי הסכום המוענק מכוחה הוא בבחינת תוספת לכל סכום לו זכאים המשתקמים מכוח הסדרים אחרים, לרבות מכוח נוהל משרד הבינוי והשיכון."

חרף אותה פסיקה, המשרד לא החל במתן סיוע למשתקמים למימון שכר הדירה, ובהתאמה לא חל שינוי כלשהו בתשלומים לספקי המשתקמים.

המענה הנדרש

לא ניתן להשלים עם התנהגותו של משרד הבריאות המתעלם באופן שיטתי מחובתו לתמחר את העלויות הכרוכות בהפעלת השירות בהתאמה לעלותם בפועל ולשלם את אלה במועדם.

לא ניתן להשלים עם התכחשותו של משרד הבריאות לחובתו לסייע למשתקמים בהוסטלים בגובה ההפרש שבין שכר הדירה הריאלי לבין סכום ההשתתפות של משרד השיכון על דרך העברתו לספקי השירות, בהתאם למודל השכירות הנוהג בהוסטלים.

לא ניתן להשלים עם הכוונה מסתמנת להתיימר לפתור את המצוקה הכלכלית בהוסטלים על דרך הפגיעה בקצבת הנכות הכללית הנדרשת למשתקמים במלואה לצורך קיום בכבוד.

כל אלה מהווים הפרה של הוראות חוק השיקום, בהתאם לפסיקת הבג"צ והסטנדרטים המקצועיים שנקבעו על ידי משרד הבריאות עצמו.

ההוסטל אינו מוסד. ההוסטל הינו שירות שיקומי, שנועד להגשים את מטרות השיקום, תוך קביעה ברורה של חובות המדינה לצורך כך. על המדינה להעניק למשתקמים שירותי תמיכה וליווי ולאפשר למשתקמים קורת גג ראויה. קצבת הנכות נועדה לממן את צורכי הקיום של המתמודדים, ככל אדם החי בקהילה, יש בה בקושי לאפשר קיום בכבוד, והיא נדרשת במלואה לצרכים אלה.

לא ניתן להשלים עם מדיניות של שנים המבקשת להטיל על כתפיהם של ספקי השירותים את מה שהמשתקמים אינם יכולים לממן ואת מה שהמדינה מסרבת לממן חרף חובתה על פי חוק. הקורבנות הישירים של אותה התנהגות הינם המשתקמים והמשך ניהולו של מערך ההוסטלים במתכונת ההתנהלות דהיום מאיים על קריסתו.

שרון כהן, יו"ראמונת"כ

גדי רוזנטל, יו"ר משפחות בריאות הנפש

הדס נתן, יו"ר לשמ"ה

ריבי צוק, יו"ר עוצמה

המצוקה הכלכלית בהוסטלים - נייר עמדה - פברואר 22.pdf

הורידו את PDF • 173KB