עמוד הבית / האנשים מאחורי עוצמה – חברי וחברות הוועד המנהל

האנשים מאחורי עוצמה – חברי וחברות הוועד המנהל

פרופסור אלי שמיר

פרופסור אלי שמיר

יליד ירושלים, 1934. שירות צבאי בשנים 1956-1960 כקצין חקר ביצועים ראשון בחיל האוויר.

תלמיד וחבר סגל באוניברסיטה העברית בירושלים כ-50 שנה. כיום פרופ’ אמריטוס למתמטיקה. מדריך ל-27 דוקטורנטים (כולל ממכון ויצמן) ועשרות תלמידי מוסמך. תרם להקמה וביסוס של הלימוד והמחקר במדעי המחשב.

פעילות ציבורית והתנדבות, כ-30 שנה, מתמקדת במערכות הטיפול והשיקום של נפגעי תחלואת הנפש הקשה והכרונית בעקבות הפגיעה והתמודדות של הבן הבכור. בשנת 1995 נמנה עם מקימי הפורום הארצי של משפחות נפגעי נפש בירושלים ובהמשך פעל לאיחוד עם עמותת “עוצמה”. בשנים 2000-2015 כיהן כיו”ר עמותת “עוצמה”- פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש.

המאבק והסנגור של העמותה במהלך השנים התמקד בשלושה נושאים קשורים-

  • חוק השיקום 2000- תרומה משמעותית לניסוחיו, סנגור לחקיקתו ובהמשך לביצועו בשטח, כולל קידום הקמת מרכזי ייעוץ ותמיכה למשפחות בערי הארץ.
  • הרפורמה לבריאות הנפש- שילוב השירותים הרפואיים עם שירותי תחלואת הגוף באחריות אחידה וכוללת של קופות החולים. מאבק רב שנים, כולל הגשת בג”צ, שהגיע למימוש בשנת 2015 ובמהלכו עשרות מאמרים בעיתונות, השתתפות בכנסים (בארץ ובחו”ל) ופעילות בכנסת ובציבור.
  • מעמד משפחות נפגעי הנפש כשותפות לטיפול ושיקום וגם כנזקקות לתמיכה ממוקדת

במהלך השנים, נוצרה שותפות אמיצה עם ארגוני מתמודדים וארגוני זכויות לאנשים עם מוגבלות בקידום הנושאים הללו.

פרסם מאמרי מחקר ופרקי ספרים בנושא בריאות הנפש, בעברית ובאנגלית.

פרסים ועיטורים- יקיר ירושלים 2009, פרס זוסמן של הג’וינט 2014 עבור מצויינת בהתנדבות חברתית. מכתבי הוקרה משרי בריאות ומנכלי המשרד.

 סילביה מדניקוב

תמונה של סילביה-5
סילביה מדניקוב

בעלת תואר אקדמאי במדעי הטבע. עשתה הסבה מקצועית לתחום הכלכלה ועבדה 30 שנה באגפי הנהלת בנק, כולל ניהול מחלקה.

נשואה, אם לשלושה. בתה הבכורה מתמודדת שנים רבות עם פגיעה נפשית.

התנדבה לעמותת “עוצמה” כדי לקדם נושאים הקשורים לנפגעי נפש ומשפחותיהם הנושאות בעול כבד. פועלת לקידום השיקום של המתמודדים (בתחומי הדיור, תעסוקה ואיכות חיים ועוד). ייצגה את עוצמה ב”מועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה” במשך שמונה שנים (שתי הקדנציות האפשריות), מ-2010 עד 2018.  הייתה חברה בוועדת היגוי של כנס המשפחות הארצי שנתי של עמותת “אנוש” במשך שנתיים מ-2014 עד 2015. יו”ר העמותה מ-2015 עד 2018. משמשת שנים רבות כגזברית עמותת “עוצמה”, כחברה בוועדת היגוי של מרכז משפחות יה”ל, כ-אחראית על האתר והפייסבוק של עוצמה וכן בריכוז פעילויות  בהתאם לצורכי העמותה.

יגאל מנחמי

יליד הארץ, נשוי ואב לשניים. בנו הצעיר, רונן, כיום בן 51, מתמודד עם פגיעה נפשית.

עסק מעל 50 שנה בענף הבניה כיזם וקבלן בניין.

פעיל בעמותת “עוצמה” בעיקר בקידום המודעות והחשיפה של הורים לילדים המתמודדים עם פגיעה נפשית ובמאבק בסטיגמות. מעביר הרצאות בפורומים שונים בנושא “הורות לבן עם פגיעה נפשית”. כמו כן, עוסק בתחום היערכות למצבי חירום ברמה לאומית (כגון מלחמה, רעידת אדמה, שריפות ועוד) מבחינת קבלת טיפול נפשי והשגת תרופות פסיכיאטריות לאוכלוסיית נפגעי הנפש.

מרים בר-ניר

מרים בר-ניר

מורה ומחנכת, בעלת תואר מ.א. בחינוך מהאוניברסיטה העברית. נשואה ואם לשלושה ילדים, סבתא לשישה נכדים וסבתא רבתא לתשעה נינים. לאחר מחלת בתה, פרשה מההוראה ועברה לעבוד בלשכה לסטטיסטיקה.

עם יציאתה לגמלאות בשנת 1997 הצטרפה לפורום הארצי של משפחות נפגעי נפש. בשנה זו הייתה בפיגוע בשוק מחנה יהודה בירושלים, יחד עם בעלה . ההכרות שלה והניסיון בנכויות השונות על בשריה הביאו אותה להיות פעילה מטעם העמותה בנציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות, בפעילות בכנסת בנושא תקנות הנגישות ובסינגור, על מנת לשפר את מצבם של נכי הנפש.

בתמוז תשע”ז נפטרה בתי. התברכתי בששה נכדים ו 12 נינים. ועוד היד נטויה,  בכל זאת ממשיכה לתת כתף לעמותה , כי נעשית כאן עבודה מדהימה בסנגור על אנשים עם מוגבלות נפשית.

מרים קוראת לאנשים שמוכנים להתנדב לחבור אלינו. עבודת ההתנדבות אינה קלה ולא תמיד מתגמלת, אך נותנת עניין וכוח לקדם את זכויות האנשים עם המוגבלות, במיוחד המוגבלות הנפשית.

.

יוכי צ’יבוטרו

יוכי החלה בפעילותה הציבורית בשנת 1993, בהקמת עמותת “עוצמה” יחד עם פאולה לנגר. תרומתה הציבורית החלה בשל חוסר משווע במענים מתאימים בקהילה, ובתחום תחלואת הנפש, לצרכים הרבים של יקירנו.

יוכי רואה בעשייה הציבורית בתחום בריאות הנפש נטילת אחריות וחובה הורית. פעילותה נובעת מתוך הכרה ש’אם אנחנו לא נעשה אף אחד אחר לא יעשה’, ורואה בעשייה זו חובה מוסרית לשינויים חברתיים ביחס החברה לאוכלוסיית פגועי הנפש.

 נילי אהרונוב

בעלת תואר מאסטר בפסיכולוגיה חינוכית. השתלמה בארה”ב בנוירופסיכולוגיה התפתחותית ובטיפול משפחתי. עבדה בייעוץ, אבחון וטיפול משנת 1967עד שנת 2000 ומאז מקדישה את מירב זמנה לשיקומו של בנה המתמודד עם מחלה נפשית ולעמותת “עוצמה”.

הצטרפה לעמותת “עוצמה” בשנת 1999 ומשנת 2000 חברה בוועד המנהל. בשנה זו, טרם היכנסו לתוקף של חוק השיקום בקהילה, תחום השיקום היה מדבר שממה. הדחיפה לפעול למען אוכלוסיה זו באה בעקבות ההצעות המעורפלות והבלתי מחייבות שניתנו למשפחה בתום תקופת אשפוז ע”י הגורמים המקצועיים בבית החולים, כשמילת המפתח הייתה “תלכו תראו” שפרושה: משפחה מתרוצצת ממקום אחד שאין בו כל מענה למקום אחר שאין בו כל מענה.

תחומי פעילותה:

תחום השיקום בקהילה. ייצגה את “עוצמה” במשך שמונה שנים (שתי קדנציות אפשריות) במועצה הארצית לשיקום. השתתפה וגם ייצגה את העמותה בכנסים בארץ ובחו”ל בנושא השיקום. פועלת לשיפור שירותי השיקום בדרכים שונות.

תחום מעמד המשפחה, כחלק מהמשולש הטיפולי מטופל-מטפל- משפחה. נאבקת להכרה במשפחה כגורם התמך העיקרי ובעקבות כך על זכויותיה לקבלת מידע, מסירת מידע, תמיכה וליווי. הרצתה בפורומים שונים בנושא שינוי תפיסת המשפחה ע”י הממסד הרפואי-שיקומי.

חברה קבועה בוועדת ההיגוי של סקר איכות השיקום המנוהל ע”י חברת “דרך הלב” והמבוצע בעיקר ע”י מתמודדים. עדיין נלחמת על חשיבות עריכת סקר בקרב המשפחות על איכות השיקום.

משתתפת בסיעורי מוחות שנערכים בעמותה בנושאים שונים. במידת הצורך מתרגמת חומר מאנגלית לעברית. במשך שבע  שנים ערכה את ביטאון “עוצמה” שדיווח על פעילותה של העמותה (כיום אתר העמותה מחליף את הביטאון). הייתה חברה בוועדת היגוי של מרכז התמיכה הראשון למשפחות בתל אביב שהופעל ע”י ויצ”ו.

חני ברוכין

מורה ורכזת הוראת אמנויות בתיכון, מרצה במכללות להכשרת מורים, בגמלאות. כלולה במאגר המומחים של משרד החינוך ובמסגרת זאת ביצעתי ומבצעת תפקידים שונים בראמ”ה, הרשות הארצית למדידה והערכה. עורכת תוכן ומנחה סדנאות כתיבה. מתרגלת יוגה.

פעילה בהתנדבות בתיעוד המורשת האישית והלאומית בישוב ובאזור בו אני מתגוררת. מנעורי ועד היום מתנדבת במסגרות שונות התומכות בבעלי צרכים מיוחדים בגילאים שונים.

הצטרפתי לפעילות עוצמה בשנת 2014, בעקבות חשיפה לפעילותה, בתיווכו של בני שאובחן כמתמודד עם פגיעה נפשית. בוגרת קורס קש”ת. אני מאמינה בתמיכה העקבית ובהעצמה שיש בכוחה של המשפחה להעניק לשותפים בה. בין אם במצבי משבר ובין אם ברגעי שמחה.