עוצמה עמותת משפחות לקידום בריאות הנפש
נייר עמדה זה מבוסס על עדויות מתמודדים ובני משפחה. נערך על יד חני ברוכין, חברת ועד מנהל “עוצמה” וחובר לקראת “שולחן עגול” בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ב-16.07.19.
1. רקע
שהייה במיון היא חוויה טראומטית המקצינה מצבי לחץ וחרדה בכלל האוכלוסייה, לא כל שכן מתמודד עם פגיעה נפשית. ככזה, הוא עלול להיקלע למצב חרדתי מוגבר, לחוות קושי בהתמצאות, לאבד ריכוז וקשב. קשיים אלה עלולים להוות מכשול לתקשורת והעברת מידע הדדיים החיוניים לתהליך של מיון מיטבי. לפיכך, יש להנגיש שירותי מיון ייחודיים לאוכלוסיית מטופלים זאת.
2. תנאי הכרחי: נטרול עמדות מְבַדְלות
הכשרת צוות המחלקה לרפואה דחופה להתייחסות אסטיגמטית ודיסקרטית:
- לתשאול ברגישות מוגברת, באופן הפרטי והמכבד ביותר המתאפשר בתנאי חדר המיון.
- למתן אֵמון במתמודד עם פגיעה נפשית המתלונן על בעיה פיזית, תוך הימנעות מהנחת יסוד מוּטה שבעייתו אינה אלא נפשית בלבד.
3. הגעה למיון
א. המטופל הגיע ללא מלווה
- ליווי בהליך הבירוקרטי עד סיום הטריאז’.
- נוכחות אדם בעל הכשרה להנגשה, על מנת להבטיח תקשורת יעילה והעברת מידע רלבנטי בין המטופל למטפלים.
- בירור מדויק של נסיבות הגעתו, באיזה אופן ומנין הגיע. יידוע של משפחתו, צוות הדיור בו הוא מתגורר, או אחר משמעותי על פי בקשתו.
- הצמדת השגחה למתמודד שיש לגביו חשש שביצע או שהוא עלול לבצע ניסיון אובדני.
ב. המטופל הגיע עם מלווה
המלווה יהיה שותף באינטייק, ימסור מידע משלים לצוות הרפואי ויקבל מידע על תוכנית הטיפול. קבלת מידע מהמלווה, בפרט בן משפחה או מטפל עיקרי, יכולה להשפיע באופן מהותי על הטיפול. בהעדרה של ראיה לסתור, עצם הגעתו של מטופל עם מלווה היא בבחינת הסכמתו לשיתוף במידע, כנהוג וכמקובל לכלל האוכלוסיה.
ג. בין אם הגיע עם, או ללא מלווה
-אחת הבעיות השכיחות בחדרי מיון היא ההנחה מוטעית שהבעיה אותה מציג המטופל הינה פסיכוסומטית. לפיכך, שלילה של בעיה פיזית תיערך אך ורק אחרי בירור גופני יסודי.
מאידך, אם מטופל חוזר למיון פעם אחר פעם עם אותם הסימפטומים, יש לשקול בכובד ראש הימנעות מבדיקות פיזיות מיותרות. במקרה כזה יערך בירור על ידי פסיכיאטר תורן. זה, יאשש את האבחנה שמדובר בתסמינים פסיכוסומטיים, שייתכן וניתן להקל עליהם. או, ישקול הפניה למחלקה פסיכיאטרית בבית החולים הממיין או לבית חולים פסיכיאטרי אחר לפי הצורך.
- סרגל אבחון רמת כאב:
חולה בסכיזופרניה, למשל, לעיתים לא יהיה מסוגל להעריך ולדווח מהי עוצמת הכאב שלו. במיון נוהגים בד”כ לשאול אובייקטיבית שאלה דוגמת “כמה כואב לך, מאחת עד עשר…” לגבי מתמודדים אלה עדיף להסתמך על סרגלי כאב מקובלים למטופל דמנטי או תינוק. להסתמך על בדיקות אובייקטיביות פיזיולוגיות, לדוגמה לחץ דם ודופק, רמת לויקוציטים, וכיו”ב. ולא להסתמך על עדות מילולית (מצורף קישור הסבר לסרגל המוזכר).
- תרופות:
הִמצאוּת תרופה להרגעת תסמיני פסיכוזה, לטיפול דחוף למתמודד המגיע במצב סוער.
בירור לגבי תרופות “כרוניות” אותן נוטל המתמודד. במידה ויאושפז, העברת המידע למחלקה המאשפזת.
בדיקה של אינטראקציה בין תרופתית למניעת הגברת תסמינים (מתן מינון גבוה של תרופה אופיואידית למתמודד שהגיע למיון עם כאב פיזי חריף, שאינו פועל יוצא של מחלתו, עלול לגרום להתקף פסיכוטי).
4. יציאה מהמיון
- הגיע עם מלווה
במידה והוחלט על שחרור, והצוות התרשם שהמטופל לא הבין את ההנחיות, הן תימסרנה למלווה על מנת להבטיח המשך טיפול נאות.
- הגיע ללא מלווה
הצוות יבדוק את הבנת המטופל לגבי הנחיות להמשך מעקב וטיפול.
יוודא שהמטופל מתמצא דיו על מנת לחזור למקום מגוריו ויש לו אמצעים להגיע אליו. במידה ויש חשש שאין זה כך, יש ליידע בני משפחה או כל אחר משמעותי שהמטופל יציין.