עמוד הבית / אבני דרך בהקמת עוצמה / אבני דרך בהקמת עוצמה: פרוייקט ניסיוני לסל-שיקום – 1999-2000

אבני דרך בהקמת עוצמה: פרוייקט ניסיוני לסל-שיקום – 1999-2000

במקביל למעורבות הפעילה בגיבוש נוסח חוק השיקום, פעלה עמותת עוצמה לקידום פרוייקט ניסיוני לשיקום נכי נפש בקהילה, כדגם למערך שיקום ארצי שיוגדר בתוך הצעת החוק. גם הפרוייקט הניסיוני עמד בפני אתגרים רבים, בעיקר ביישומו, ולעוצמה היה תפקיד ביצירת שיתופי הפעולה שנדרשו על מנת להביא ליישומו המוצלח, אל מול מערך לחצים ממסדי שאיים להשאירו ברמה הצהרתית בלבד ולהותיר את הכוח בידיים של מנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים

במקביל לתהליך החקיקה של חוק השיקום, התנהל בשטח פרוייקט נסיוני לשיקום נכי נפש בקהילה, שמומן מתקציב שנתי ייעודי לנושא. היוזמה לפרוייקט נשענה על מסקנות דו”ח מבקר המדינה מ-1999 (לשנת 1998), שקבע כי “מאות חולי נפש מוסיפים להיות מאושפזים, גם כאשר אין לכך הצדקה רפואית, רק משום שלא נמצאו להם מסגרות חלופיות מתאימות. לדעת מבקר המדינה, המשך אשפוז למי שמבחינת מצבו הרפואי מקומו במסגרת שיקומית בקהילה, הוא כשל מוסרי ומקצועי. יש להכין עבור אלה מקומות מתאימים בקהילה, ולהקצות לכך את המימון הדרוש”.

את הבסיס לפרוייקט הניסיוני לסל השיקום קבעו שתי ועדות בינמשרדית בראשות פרופ’ מרדכי שני, שנתמנו ע”י מנכ”ל משרד הבריאות (אחת ב-97′ והשניה ב-98′) לבחון את הנושא של קליטת חולי הנפש בקהילה. היישום תוכנן לינואר 99′. לאחר שהצעת חוק השיקום עברה בקריאה טרומית, הוחלט לבצע את הפרוייקט כדגם של מערך שיקום ארצי למספר מוגבל של זכאים, שישמש בסיס לנוסח מתוקן של הצעת החוק ויתקדם בד בבד עם תהליך החקיקה.

מאחר ולא שותפנו בוועדות הבינמשרדיות, על אף פניותינו ליו”ר, בחרנו לפעול בדרכים אלטרנטיביות על מנת להשפיע על המגמות בפרוייקט ועל יישומן בשטח: החל מ-98′ – באמצעות נציגינו בדיונים ובימי עיון שערך אגף בריאות הנפש לקראת יישום הפרוייקט ובמהלכו; מ-99′ – גם באמצעות נציגינו במועצה לשיקום שמינה השר מצא; במקביל – ע”י מעורבותנו הפעילה בגיבוש נוסח חוק השיקום (מאבקינו במסגרת זו נגזרו במידה רבה מהמעקב שניהלנו באמצעות פידבק ממשפחות על יישום הפרוייקט); ובנוסף – ע”י פניותינו לחברי כנסת, גורמי ממשלה וגורמי ביקורת.

באמצעות תפיסה של שיתוף פעולה בונה ותורם הגדרנו את הצרכים ואת המענים הדרושים מנקודת מבטנו – ברמת הפרט והכלל. בדיוני ועדת הפרוייקט שמנו דגש על היישום והעברנו המלצה לתכנית עבודה שנתית ליישום הפרוייקט. במסגרת המועצה לשיקום פעלנו להשפיע על עקרונות ומדיניות ע”י הצגת עמדתנו בדיונים ובניירות עמדה מפורטים ומנומקים.

  • חלק מהמלצותינו לסל-שיקום התבטאו במידה זו או אחרת במרכיבי הסל בפרוייקט. אבל המרכיב החיוני של הסל, הלוא הוא “תיאום טיפול”, נקבע תוך התעלמות מעמדתנו לגבי מטרתו, מהותו ומקומו הקריטי בחיי אדם עם נכות נפשית. חמור מזה – נציגינו בגופים הרלוונטיים מודרו והורחקו מהנושא, והוזמנו להציג את נקודת מבטם רק לאחר שנקבעו עובדות בשטח. מדוע? כי בתחום החדש של תיאום טיפול, התנהל מאבק כוחות על אחריות ותקציב בין מוסדות בריאות (בתי חולים פסיכיאטריים, מרפאות בקהילה ומערך השיקום), ועל איוש משרות – בין איגודים מקצועיים. בתוך כל זה, הצרכים האמיתיים בשטח תפסו מקום זניח, ואפילו “נשכחו”. אין לנו ספק, שהתייחסות עניינית להמלצותינו היתה חוסכת פגיעות רבות ברציפות שיקומם של נפגעי-נפש במעברים בין אשפוז לקהילה ובין מסגרות שיקום, והמשולש השיקומי גורמי טיפול ושיקום-נפגע-נפש-משפחה היה מקבל משמעות אמיתית, ולא רק הצהרתית.
  • בתחום ההסברה, שיתוף הפעולה סלל את הדרך לשיתוף פעולה בתכנון וארגון אירועים משותפים לציון יום בריאות הנפש הבינלאומי ושבוע בריאות הנפש בישראל, החל מ-2001.
  • בתחום המידע לזכאים ולמשפחות נתקלנו במחסומים אטומים. לא הרפינו, והמשכנו לתבוע שוב ושוב אינפורמציה ותשובות לשאלות נוקבות, ולהתריע בפני גורמי ממשלה וביקורת על נזקי ההסתרה, עד אשר חובתו של משרד הבריאות עוגנה בחוק השיקום כדלקמן (סעיף 19): “שירותי מידע: השירות יפעל למתן שירותי מידע זמינים בכל הנוגע לזכויותיהם של נכי הנפש לפי חוק זה, לרבות שירותי השיקום העומדים לרשותם והנותנים אותם”.

בתפקיד “כלבי השמירה” על התקציב הייעודי, הצלחנו לצמצם הסטת תקציבים מהקהילה לבתי חולים. פעלנו בעיקר נגד העיכובים הבלתי סבירים ביישום סלי שיקום. הסכנה היתה שהקצב הדל של מימוש הסלים יביא להצטברות עודפי תקציב, אשר יוסטו לקראת סוף השנה ליעדים אחרים (משרדי ממשלה לא נוטים להחזיר לאוצר תקציב שנתי לא מנוצל). לכן התרענו מפני הדחייה המתמשכת של תחילת יישום הפרוייקט, ולחצנו לבדוק מה עשה משרד הבריאות כל אותה עת בכספי סל שיקום-1999 שהאוצר הזרים לו. לאחר שהפרוייקט יצא לדרך (אפריל 99′), מיקדנו את עיקר המאמץ בפתיחת מחסומים על הזכאות לסל, על מנת להבטיח שהתקציב השנתי ימומש במלואו לייעודו. המטרה התחברה עם היעד הנוסף שלנו – מענה שיקומי הולם לכמה שיותר שיותר נזקקים, והפעולות שבצענו (ראה להלן) תרמו בו-זמנית לקידום שתי המטרות.

במלחמה על מקומו ומעמדו של תחום השיקום בקהילה (מדיניות ויישום) במכלול שירותי בריאות הנפש, הצלחנו לבלום ניסיון של הרגע האחרון לצמצם את מעמדה של המועצה המתוכננת לשיקום לוועדה במעמד מוגבל. מעמד כזה היה משמר את הדומיננטיות של מנהלי בתי חולים פסיכיאטריים באמצעות המועצה הלאומית לבריאות הנפש.

במאבק נגד הכשלת הפרוייקט, הצלחנו לזרז את קצב מימוש סלי השיקום לנזקקים. הדרך של שיתוף פעולה במסגרת הוועדות לא הוכיחה את עצמה בנושאים מהותיים של שירותים ותקציב, והגענו למסקנה שייצוגנו בוועדות הפרוייקט אינו אלא “עלה תאנה” הפוגע במטרותינו. לפיכך נציגינו פרשו במחאה משני פורומים: (א) מוועדת ההיגוי רבת-המשתתפים שהתכנסה להמשך “חשיבה ותכנון” – בשעה שכספי הפרוייקט שנועדו לביצוע “נבלעו” במשרד הבריאות ותחילת היישום לא נראתה באופק. (ב) מוועדת המעקב והמחקר, שמשתתפיה לא קיבלו במשך חודשים אפילו נתון אחד על מימוש סלי-שיקום.

ביררנו את תמונת היישום בשטח במפגשים ושיחות עם משפחות (אף אחת לא ידעה על קיום הפרוייקט שכבר היה בעיצומו), הצגנו שאלות נוקבות לאחראים והצלחנו לשים אצבע על הגורמים לעיכובים. חשפנו את המחדלים ב”הערכת ביניים על הפרוייקט”, שהעברנו לראש הממשלה ולוועדת העו”ר והבריאות של הכנסת. הבהרנו את הקריטריונים השגויים לזכאות, שנקבעו מבלי לקחת בחשבון את מאפייני המחלה והנכות, ולחצנו לפעול לשינוי דחוף. לאחר ששר הבריאות דאז הציג  תמונה “ורודה”, רחוקה מהמציאות, הבהרנו במכתב לכל חברי הכנסת שהשר הוטעה ע”י גורמים במשרדו, והצגנו את התמונה האמיתית בשטח. בנוסף, העברנו קול קורא לפעול נגד המחדלים האלה ואחרים תחת הכותרת “אנחנו לא יכולים לחכות” – לנשיא, לרה”נ, לשרים הרלוונטיים ולכל חברי הכנסת.

הפעלנו לחץ בלתי פוסק על האחראים למלא את חובתם ולהעביר לציבור הזכאים ומשפחותיהם את המידע שמגיע להם (ייאמר לזכותו של ממונה שיקום ארצי, שהוא נענה להזמנתנו והגיע למפגש משפחות לתת תשובות ישירות). במקביל, מסרנו אנחנו מידע למשפחות שהיו בקשר איתנו על קריטריוני הזכאות והדרכים ליישום, ופעלנו לקבלת משוב לצרכי מעקב.

פעולותינו הביאו למימוש סלי שיקום לזכאים מחוץ לרשימה, וקריטריון שנתון המחלה הוסר למשך פרק זמן מסוים. בתקופה זו מומשו סלי שיקום בקצב מזורז. המחסום אמנם שב ונסגר בהמשך, אבל עד אז – הישגנו את מטרתנו: התקציב נוצל למקסימום סלי-שיקום לנפגעי נפש בקהילה.

אודות יותם בן מאיר

נסו גם

נייר עמדה: לקראת הפגישה עם מנכ”ל משרד הרווחה בעניין שירותי רווחה למתמודדים

ב1.8.18 נפגשו נציגי עוצמה ביחד עם נציגי ארגוני זכויות מתמודדים שונים עם מנכ”ל משרד הרווחה, ...